<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית שני שער חמישי</h1>
<h2>דף כז:</h2>
ארבעה מינין יש מותרין בלא שחיטה, שלשה מהן מותרין בלא שחיטה ואפילו מדבריהם, והרביעי מותר דבר תורה אלא שטעון שחיטה מדבריהם משום מראית העין. ואילו הן דגים וחגבים והשליל ובן פקועה. דגים וחגבים מותרין בלא שחיטה כלל, ואפילו נחירה אינן צריכים. דגים, שנאמר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם ואם את כל דגי הים יאסף להם, באסיפה בעלמא, הואיל ונכתבה אסיפה שלהם אצל שחיטה יש במשמע שאינן טעונין שחיטה ובאסיפה בעלמא מותרין. וחגבים, שלא מצינו להם שחיטה בכתוב [ולא נכתבו] אצל הנשחטין, וכל שלא הצריכה תורה שחיטה הרי היא בכלל היתר.
<h2>דף סט.</h2>
השוחט את הבהמה ומצא בה בהמה שפרסותיה קלוטות כחמור מותר. ואין צריך לומר במעי אמו אלא אפילו יצא לאויר העולם מותר, דאפילו גמל במעי פרה התירה התורה. השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה אסור, שלא התירה תורה אלא פרסות או פרסה, שנאמר וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות [וגו'] [דברים י"ד] בבהמה תאכלו, לא התירה תורה אלא בשיש פרסות או פרסה, אבל דמות יונה לא התירה התורה. מצא בה דמות בהמה ורגליה כרגלי יונה מותר, שהרי הוא בדמות מי שיש במינו פרסות. ואפילו מצא בה דמות בהמה שאין לה פרסה מותר. ויראה לי שכל שמצא בה דמות מין שאינו לא בן פרסה ולא בן פרסות הרי הוא כדמות יונה ואסור, וכל שמצא בה דמות מין בהמה שהיא בת פרסה או בת פרסות מותר, אבל מצא בה מה שאינו דמות בהמה אע"פ שהוא מין שיש לו פרסה, כאדם, אסור מספק.
<h2>דף עד.</h2>
השוחט את הבהמה ומצא בה בן תשעה חי זהו שנקרא בן פקועה. ומה דינו של בן פקועה זה, אם לא הפריס על גבי קרקע מותר בשחיטת האם, הפריס על גבי קרקע טעון שחיטה משום מראית העין. כיון שאינו טעון שחיטה אלא משום מראית העין, וכבשר בעלמא הוא, אין משגיחין בטרפותו אלא בין שלם בין טריפה כשר. וכן הורו גדולי המורים. ומתוך דבריהם נראה שאפילו נמצאת סכין פגומה אין בכך כלום. וחלבו אסור שאף הוא יש בו משום מראית העין. היה בן פקועה זה קלוט מותר, דכל שתי תמהות זוכרין הן בני אדם. בן פקועה שבא על בהמה מעליא והוליד ממנה בן, למאן דאמר חוששין לזרע האב ולד זה אין לו תקנה, שסימני האב כשחוטין הן ואם כן גם סימני ולד זה כאילו מחציתן שחוטין, ולפיכך אין לו תקנה. וכבר כתבנו למעלה דראוי לחוש ולהחמיר כדברי האומר דחוששין לזרע האב.
השליל הוא העובר הנמצא בבהמה בשעת שחיטה, ובין שהוא חי בין שהוא מת ובין שהוא בן שמונה ובין שהוא בן תשעה, ניתר בשחיטת האם, שנאמר וכל בהמה מפרסת פרסה וגו' מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו, מפי השמועה למדו בהמה בבהמה תאכלו. ויש מי שאסר בבן תשעה חי. והדעת מכרעת כדברי המתירין. במה דברים אמורים בשלא הפריס על גבי קרקע אבל הפריס על גבי קרקע טעון שחיטה משום מראית העין כמו שיתבאר. במה דברים אמורים בשוחט את האם שחיטה הראויה ובשנמצאת כשירה, אבל השוחט ונתנבלה בידו, ואפילו שחט כראוי ונמצאת האם טריפה, אין הולד ניתר בשחיטת האם, שכל שחיטה שלא הועילה להתיר את האם לא תועיל להתיר את העובר. לפיכך השוחט את הטריפה ומצא בה בן תשעה מת או בן שמונה בין חי בין מת אסור. מצא בה בן תשעה חי שוחטו ומותר, שבן תשעה חי מתיר את עצמו בשחיטת עצמו, ארבעה סימנין יש לו לבן תשעה חי סימני האם וסימניו, כל שלא ניתר בשחיטת האם מתיר עצמו בסימניו.
<h2>דף צד.</h2>
אסור למכור נבלות וטריפות לגוי. במה דברים אמורים בשמטעה אותו ואומר שחוטה היא וכשירה היא, והוא הדין שאסור ליתנה לו במתנה בעניין זה, גזירה שמא ימכרנה או יתננה לו כן בפני ישראל ויחזור ישראל ויקנה אותה ממנו.
